הישרדות

אחרי אלפיים שנות רדיפות, שואה ומלחמות, הפחד הקיומי אינו רק זיכרון היסטורי. הוא חלק מהזהות שלנו.

נתניהו הבין את זה טוב יותר מכל מנהיג אחר.

מנהיגות אינה רק ניהול המדינה, אלא גם כתיבת הסיפור הלאומי שבאמצעותו אזרחים מפרשים את המציאות.

לאורך שנים נתניהו כתב את הסיפור הישראלי מחדש:

העולם מסוכן.

כולם נגדנו.

אם אני ארפה לרגע, אתם לא תהיו כאן.

ובתוך הסיפור שהוא כותב יש גם גיבור: קוראים לו בנימין נתניהו. או במילותיו הוא: אני!

רק אני מסוגל לעמוד מול האיומים | רק אני יכול למנוע את האסון הבא.

כשסיפור כזה הופך למסגרת שדרכה אנשים מפרשים את המציאות, כל אירוע חדש כבר אינו בוחן את הסיפור. הוא רק נכנס לתוכו.

גם ה 7 באוקטובר לא בהכרח מערער את הסיפור, כי : אמרנו לכם שהעולם מסוכן.

וכאן, לדעתי, נמצאת הטעות של מי שמנסה לשכנע באמצעות עוד עובדות.

הוויכוח כבר אינו על העובדות. הוא על הסיפור.

ולכן, מי שרוצה לשנות את המציאות, לא יכול להסתפק בלומר: נתניהו נכשל.

מבחינת לא מעט אנשים, הוא כבר מזמן אינו רק ראש ממשלה, הוא הדמות של הגיבור הישראלי החדש, הדמות המיתולוגית החדשה שעל גופו נשען הסיפור הישראלי כולו.

ולכן השאלה האמיתית היא: איך מפרקים את הסיפור שלפיו מדינה שלמה תלויה רק בנתניהו?

ואולי הדרך היא כבר לא לומר: "נתניהו לא יכול!"

אלא לשאול: באמת רק נתניהו יכול?

האם באמת נתניהו חזק מול החמאס? האם הוא באמת ליגה אחרת?

והאם השימוש במילה רק היא המיסגור או העוגן שעליו הסיפור הישראלי עומד?

ואז כשהשאלה הזו עולה, לאפשר לאנשים לעצור לרגע, ולבדוק עם עצמם אם האמונה הזאת עדיין עומדת במבחן המציאות.

כי כל עוד חלק מהציבור יאמין שמדינה שלמה תלויה באדם אחד, תמיד יימצא מי שיכתוב את אותו מיתוס מחדש.