למה אין לי זוגיות

אלו מביננו שמחפשים זוגיות ולא משנה מאיזה מגדר חווים חרדה (קְלִישָׁאָתִית יש לציין) שאולי הם כבר פספסו את הרכבת כמו שאומרים אצלנו בעדה… או נמצאים שניה אחת לפני ש"הרכבת" יוצאת מהתחנה, אז חשוב שתדעו – אתם לא לבד!

זו חרדה אשר פוגשת את רובנו בשלבים שונים בחיים והיות וכל אחד מאתנו שונה באופיו כל אחד מאתנו חווה אותה בדרך משלו.

בואו – זוגיות כפי שאתם יודעים היא לא מטבע שנפל על מדרכה ומחכה להזדמנות שירימו אותו.

למטבעות תמיד יש מקום בכיס, לזוגיות לא תמיד יש מקום בחיים שלנו – אפרט בהמשך.

ושלא נטעה לא כל סרט דיסני שגדלנו עליו הוא סיפור אמיתי, במציאות נסיך ונסיכה נפגשים במונרכיות או בסיפורי אגדות.

לפעמים אנחנו מגלים שקורה בדיוק ההיפך מבאגדות, הנסיך הופך לצפרדע וחמותך הופכת לא עלינו למכשפה הרעה משלגיה…

כמה פעמים מצאנו את עצמנו שואלים את השאלה: איך יכול להיות שאני שוב במצב הזה? למה עדיין אני במצב שמוגדר בסטטוס המצב המשפחתי: רווק(ה) או שוב חזרתי לסטטוס הזה של פנוי(ה) להיכרות או בין זוגיות.

זוגיות כפי שכתבתי בעבר – היא עבודה קשה, אנחנו צריכים ללמוד להכיל את הצד השני, לראות אותו, לקבל את המגרעות והחולשות ויש עוד לא מעט….  וכל אלה הם  משימה לא פשוטה ומאידך אנחנו צריכים להסכים כי את מה שאנחנו יכולים לתת לא תמיד הזוגי שלנו יכול לתת בחזרה ולכן יש פה סוג של פשרה או התאמת צרכים. בכלל תיאום ציפיות כמו בכל חיבור עסקי או חברתי זה דבר שחשוב לעשות.

תראו – אם זוגיות הייתה דבר שלא עושה לנו טוב היינו מעיפים את הצורך הזה מאתנו, מכריזים שזוגיות לא מתאימה לנו וסוגרים פינה. אבל צריך לוודא שזו לא האסטרטגיה שאימצנו לעצמנו להתחמק מהאכזבה והכאב שחווים כשזוגיות מתפרקת. והרי כולנו למודי ניסיון.

כי אם זוגיות קודמות לא היו טובות לנו, יהיו כאלה שיגידו: יותר עדיפה לנו הרווקות, בלי תסכולים ובלי מועקות.

יש את אלה שמעדיפים להתפשר ומוכנים לוותר על הצרכים הבסיסיים שלהם כדי להיות בתוך מערכת יחסים, יגידו כך זה! אי אפשר לקבל הכל. וכאן מגיעה השאלה הגדולה שאני שואל: על איזה צורך אתם תוותרו כדי להיות במערכת יחסים.

ויש את אלו שישאלו למה עד עכשיו לא הצלחתי למצוא זוגיות? למה אני מכל הסביבה החברתית או המשפחתית מוצא את עצמי שוב לבד.

לכל אחד מאתנו יש את החוויות והאמונות שניזונות מחוויות הילדות, מהזוגיות שראינו בבית, את אותם גבולות שהצבנו לעצמנו מתוך חוויות העבר ואת הזיכרונות שבהן הפגיעה ברגשות מנהלת לנו את החיים.

ויש מצד שני את אלו שמתנהלים על פי החוזקות והעוצמה שלהם. ולכן כל אחד מאתנו הוא יוניק (כן גם אתם) ולא נוכל להשוות בין הצלחות של אחרים בזוגיות שלהם לכישלונות שלנו.

אז בעצם מה אנחנו צריכים לעשות כדי בכל זאת לתת צ'אנס לזוגיות חדשה שתהיה נכונה עבורנו ותכיל את כל מגוון הצרכים הבסיסיים שלנו.

ראשית אנחנו צריכים להגיע להבנה אם זה בכלל מתאים לנו, וגם אם הגענו להבנה שלא, אזי להסכים להיות במקום שבחרנו – אי זוגי.

אם בחרנו בזוגיות אז להבין מה הצרכים שיספקו לנו את מקסימום החוויה שאנחנו מבקשים ובמקביל גם נתגמל את הצד השני כי אנחנו לא לבד בעסק הזה. איך אומרים – צריכים שניים לטנגו.

יש כאלה שאני מציע להם לכתוב את התכונות שהם מחפשים בבן הזוג, מה חשוב לך שהוא יהיה כדי שתוכלו להשלים אחד את השני.

אנחנו אף פעם לא יודעים איפה נמצא אותה, ולכן לא לסרב אם מציעים להכיר לנו מישהו, אין לדעת מה יקרה, מקסימום יצאתם לדייט שלא ימשיך.

אנחנו חייבים לנכוח פיזית במקומות שבהם יש סיכוי להכיר כמו למשל אירועים חברתיים או משפחתיים – אולי לאיזה דודה יש שכן או שכנה שתפורים בדיוק במידות שלכם – כי עד מתי תשמעו את השאלה הכי נפוצה באירועים כאלה: מתי נרקוד בחתונה שלך? תנסו מקסימום זה יצליח.

כמובן צאו לברים, מסיבות, טיולים, פסטיבלים ואולי טיול עם הכלב במרחב השכונתי ייצר מפגש של זיקוקי דינור.

לא צריך להימנע מאפליקציות היכרויות! כי למה להמנע? כמה מהחברים שלנו הכירו דווקא באפליקציות?

תראו לא צריך "לעבוד" שם באפליקציות, חובה למנן את הזמן שאנחנו מעבירים שם ולקחת מרווח גם לחיים האמתיים. אבל תזכרו כל מקום הוא אופציה שתוביל לחופה וקידושים (לאלו שמקפידים על טקסיות ומנהגים).

ובעיקר – בעיקר להפסיק להיות קורבן של המצב הנוכחי – כי במקום הזה, בסיטואציה הזו – אף אחד לא ירצה להכיר אותנו או להכיר לנו, או בכלל להתקרב לטיפוס הממורמר שיושב על הבר לבד בחושך

וגם להאמין שמגיע לנו, שאנחנו ראויים לחוות את ההתרגשות הכל כך גדולה ומטורפת שיש המגדירים אותה בכלל מחלת נפש שנקראת אהבה על כל הטוב והקשה שבה.

כי אם לא נאמין, מי יאמין?

נכתב בלשון זכר אך פונה לכל המגדרים.