כשהיה ילד אמרו לו שהוא לא יכול, הוא האמין…ולא התאמץ.
כשאמרו לו שהוא גם חלש, הוא האמין וויתר.
כשאמרו לו בכיתה שלא יצא ממנו כלום, הוא האמין
וגם האמין כשאמרו לו שמקסימום הוא יהיה פועל במפעל.
כשאמרו לו ואמרו לו והמשיכו להגיד לו.
בצבא כשהנמיכו אותו, הוא נשאר למטה, הוא כבר היה רגיל
והוא שמע רק את הקולות שאמרו לו, והפסיק לשמוע את הקולות שלו.
כי לקולות שלו לא היה מקום בתוך הקולות ששמע מה שאמרו לו.
והוא רצה להאמין, הוא רצה להאמין שהוא יכול.
הוא גם רצה להאמין שהוא יכול, אבל הוא לא ידע איך.
והוא שאל את עצמו אם באמת הוא לא יכול, והקולות הסתחררו סביבו והגבירו את הקול.
וזה לא שהוא לא יכול, הוא פשוט צמח בתוך הקולות שליוו אותו.
והכול בגלל הקול ההוא שאמר לו שהוא לא יכול. לא כי הוא באמת לא יכל, פשוט כי זה מה שהוא ידע.
חלק מאתנו מלווים על ידי אותם קולות, צומחים את החיים אל תוך תחושת הכישלון שלא שייכת לנו, שהיא בכלל סיפור של מישהו אחר.
האם אנחנו יכולים גם לשמוע קולות אחרים, קולות מעצימים?
את החוויות האלו אני שומע בקליניקה שלי יותר מפעם אחת, אני שומע סיפורים של אנשים בגילאים שונים. בוגרים וצעירים, אלו שמגיעים לקליניקה – באים כי יש בהם עוד רצון וגם תקווה.
כשיש בכם ולו תקווה קלושה – זה סימן שאתם כבר מסוגלים רוצים ומוכנים לשמוע קולות אחרים, קולות מעצימים, אתם רק צריכים לעשות את הצעד הזה, ולהסכים לשמוע אותם. להרחיק את הקולות העתיקים ולהתעורר עם קולות חדשים.
עכשיו זה הזמן שלכם, עכשיו הזמן לקולות חדשים.
התקשרו עכשיו בקליק