עוצמת הפגיעות

כולנו רוצים להרגיש שייכות, להיות נאהבים, לחיות חיים מלאי משמעות וחיבור.

אבל איך אפשר לעשות את זה, כשעמוק בפנים יש קול של פחד? פחד מלהיפגע, מהכאב שיכול להגיע עם אובדן. מהאכזבה שעלולה לבוא עם חשיפה.

יש משפט שנחרט בי עמוק מתוך ספרה של לורי גוטליב "אולי כדאי לך לדבר עם משהו": "ככל שנקבל בברכה יותר את הפגיעות שלנו – כך נפחד פחות. איש מאיתנו לא יכול לאהוב ולהיאהב בלי האפשרות של אובדן, אבל יש הבדל בין ידיעה שזה קיים לבין האימה."

במשפט הזה היא מדברת לא רק על זוגיות, אלא על כל המרחבים שבהם אנחנו יוצרים קשרים בחיים שלנו – במערכות יחסים עם חברים, במשפחה, במקומות עבודה ואפילו בקשר הכי בסיסי שלנו עם עצמנו. הפגיעות מלווה אותנו בכל מקום שבו אנחנו מבקשים להיות נוכחים באמת.

זה אולי מרגיש פרדוקסלי – איך הכרה בפגיעות שלנו יכולה דווקא להפחית פחד?

האמת היא שפגיעות היא לא חולשה, היא המוכנות שלנו להיפתח, לדעת שייתכן וניפגע – ועדיין לבחור לחיות מתוך חיבור, אמון ואומץ. כשאנחנו מפחדים להרגיש פגיעים, אנחנו נוטים להסתגר, להתרחק, לשים שריון, אבל השריון הזה לא רק מונע מאיתנו להיפגע – הוא גם מונע מאיתנו להרגיש באמת, לחוות את השמחה שבחיבור. בעצם להיות בחיים.

להיות נוכחים באמת במערכות היחסים שלנו כל ערכת יחסים – עם חבר, עם עמית בעבודה, עם בן משפחה או עם בן או בת זוג. לתת ולקבל אהבה, חיבור ותמיכה.

קבלת הפגיעות היא אמירה של חופש. זו ההבנה שהחיים אינם מושלמים, ודווקא בגלל זה הם יפים.

זו ידיעה שאם נאהב, ייתכן (הדגש על ייתכן) שנסבול – אבל זה סיכון ששווה לקחת. זו בחירה להרגיש את מלוא טווח הרגשות, במקום להיתקע בפחד מהרע שבקצה.

במפגשים שלי אני מזמין את המשתתפים להתבונן לעומק על הקשר שלהם עם הפגיעות. אחד הדברים הראשונים שאני מלמד הוא איך להקשיב ולזהות את הרגשות שעולים – בלי לברוח מהם ובלי להילחם בהם.

אני מלמד איך לדבר את הפגיעות שלנו עם מי שחשוב לנו. פעמים רבות אנחנו חוששים לשתף, כי נדמה לנו שאם נחשוף את המקומות הפגיעים שלנו – זה יגרום לנו להיראות חלשים או חסרי יכולות. האמת היא בדיוק הפוכה. כשאנחנו שומרים את הדברים האלה בתוכנו, אנחנו למעשה מגדילים את הפחד, והשתיקה הופכת למחסום שמרחיק אותנו מאחרים.

כשמישהו אומר לנו משהו שיכול להתפרש כפוגעני, חשוב שנשאל את עצמנו: האם הוא מציב לנו מראה, או שזו אמירה שנועדה להחליש ולפגוע? ומה התפקיד של מי שאומר את מה שאמר בחיינו…לא כל דבר שנאמר לנו נועד לפגוע, והיכולת לדעת להבחין בין השניים מאפשרת לנו להיות פחות מופעלים ויותר בטוחים בעצמנו.

שיתוף ממקום של פגיעות לא רק יוצר חיבור אמיתי, אלא גם מאפשר סינון טבעי של מערכות יחסים. כשאנחנו מעזים להיות אמיתיים, אנחנו יכולים לראות מי נמצא שם בשבילנו, מי מעריך אותנו על מה שאנחנו – לא רק מבחינה רגשית, אלא גם מבחינה מקצועית. אנשים שמסוגלים להעריך את האותנטיות שלנו ולתמוך בנו, הם אלה שלא ישאירו אותנו לבד.

שיתוף רגש הוא לא חולשה – הוא הכוח. בשיח הזה, שבו אנחנו אמיתיים, פותח מרחב לחיבור עמוק ואותנטי. הוא מאפשר לא רק לאחרים לראות אותנו באמת, אלא גם לנו להרגיש נוכחים ושלמים יותר בתוך הקשרים שלנו – האישיים והמקצועיים כאחד.

שינוי הדרך שבה אנחנו תופסים פגיעות. במהלך המפגשים אנחנו בוחנים איך אפשר לעבור מתפיסה שרואה בפגיעות חולשה, לתפיסה שמכירה בה כאחד הביטויים האמיצים ביותר של אנושיות. זו נקודת המפנה שמאפשרת לנו להרגיש חופשיים יותר, לאהוב יותר את עצמנו ואת מי שנמצא סביבנו.

כשאנחנו מכירים בפגיעות שלנו, אנחנו לומדים לאהוב את עצמנו יותר – ובתוך כך גם מחזקים את הביטחון העצמי שלנו באופן עמוק ומשמעותי.

אני מזמין אתכם להצטרף אליי למפגשים אחד על אחד שבהם נלמד יחד איך להפוך את הפגיעות לכוח שמניע חיבור וביטחון.

מוזמנים ליצור קשר לתיאום פגישה.

לכל שאלה ולתיאום מפגשי עבודה – צרו קשר באמצעות הטופס או באמצעות כפתור הוואטסאפ