למה קשה להיפרד

למה פרידות זה כל כך קשה?

אין בית ספר לפרידות, אין מדריך מקוון או ספר הדרכה – כל פרידה היא חוויה אישית שאנחנו עוברים באופן הייחודי לנו.

אני נתקל לא מעט בשאלה: למה פרידות זה כל כך קשה? למה אני לא מצליח לשחרר, איך זה שאני עדיין ממשיך לחשוב עליו או עליה וזה לא יוצא לי מהראש.

כשאנחנו מתאהבים אנחנו פותחים דלתות, כניסות נסתרות לעולם שלנו, אנחנו נותנים למושא האהבה שלנו להיכנס לחיים שלנו לקחת חלק מהם ולערבב אותו בחיים שלהם וזה גם הפוך אנחנו נכנסים לתוך העולם שלהם, מתערבבים לומדים ומתחילים לחיות בסינרגיה מרגשת ומלאה כשמעבר למגע הנעים האינטימיות המאחדת המרתקת, אנחנו גם הופכים להיות חיבור שפועל בתוך מערכת משומנת היטב של גלגלי שיניים שמניעה את הזוגיות שלנו קדימה.

אז מגיעה פרידה. ואנחנו שהיינו מחוברים מתחילים לנתק מגע ולהתרחק, מתרחקים מהאינטימיות הזוגית, מהמגע מהאדם שהיינו מחוברים אליו ומשאירים אצלו ונשארת אצלנו חבילה של רגשות שממנה הכי קשה להיפרד, כיוון שקל מאוד להתנתק פיזית, לא מתראים, לא מדברים, לא שולחים הודעות, אנחנו נמצא את עצמנו בשלב שבו אנחנו מנותקים פיזית אבל עדיין בתוך תוכנו אנחנו מרגישים אובדן.

זהו אובדן של חלק מאתנו, משהו שהיינו ואנחנו כבר לא.

כי אנחנו לא נפרדים רק מהאהבה שלנו אנחנו נפרדים גם ממי שהיינו באהבה הזו. ועל זה הכי קשה לוותר על מי ומה שהיינו ומי שאנחנו כשאנחנו אוהבים.

בפרידה אנחנו גם מתים רגשית. אנחנו נפרדים מפרק בחיים שלנו, נפרדים מהתקוות והתכניות שבנינו ביחד ואז זה מגיע הבום!!! אנחנו מתחילים להבין גם מה איבדנו.

אנחנו מרגישים שהעולם שלנו הופך להיות ריקני, נעשים עצובים מדוכאים, והאחיזה שלנו באהבה מתנתקת פיזית אבל רגשית אנחנו מתקשים לשחרר.

אנחנו מתקשים לשחרר כי אנחנו מרגישים שעם הפרידה מבן הזוג אנחנו נפרדים מחלק מעצמנו.

החיים שלנו ממשיכים, ועל זה כתב יעקוב גלעד: "משהו ממני נעלם איתך"

החיים שלנו אומנם ממשיכים אבל אנחנו לא מפסיקים לבכות את האהבה שנגמרה. את הפרידה.

אנחנו ממשיכים בחיים וכל פעם הפרידה מעלה בנו זיכרונות אחרים, זוויות שונות שמעניקות לזיכרון משמעות אחרת.

אבל מבלי להתאבל להתעצב על האהבה שנגמרה אנחנו לא נוכל להיפרד לגמרי.

פרידה לרוב כרוכה בכאב. בלי שנכאב את הפרידה לא נצליח להתגבר עליה. בלי שנסכים לוותר על הרגש שחיבר אותנו, בלי לשחרר את מושא האהבה שלנו בלי להודות לו על הימים היפים על הרגעים הטובים ואלו שפחות , בלי לשלוח אותו לדרך חדשה וטובה יהיה גם לנו קשה להתחיל קשר חדש.

סליחה ותודה הם רגשות שאנחנו משתמשים בהם כשאנחנו נפרדים ממקום מסוים בחיים – בעבודה, בלימודים בצבא, בקשרים עם חברים שעוברים למקום אחר, שם אנחנו משחררים בקלות ויודעים לבקש הזדמנות חדשה, טובה ונכונה יותר. כך גם נכון לעשות בפרידה מזוגיות.

זוגיות מכילה בתוכה הרבה תודות סליחות וויתורים כשהיא קיימת – והיא דורשת את אותו דבר כשהיא נגמרת.

יש אנשים שקל להם להיפרד ברע, זה מקל עליהם, הכעס משתלט עליהם והם כועסים ושונאים, זה שלהם זו הדרך שלהם להקל על הפרידה.

ואני אומר: שחררו, תנו לה ללכת , גם אם חלק מכם הולך איתה, מבטיח לכם שאני חדש יצמח בכם ותגלו את עצמכם מחדש בתוך הקשר החדש שנרקם. ולכן לא פעם יש אנשים שאומרים לא האמנתי שאוכל להתאהב מחדש.

ברכו אותה לשלום אחלו לה הצלחה.

תהיו טובים.

תאהבו את עצמכם.

תאהבו.

לא מאמינים? תנסו מקסימום תצליחו.

אם הדברים נגעו בכם, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר, או להפנות אלי חברים שצריכים את הפוש הקטן הזה לצאת לדרך עם סט ערכים חדש.