להתאבל. להחלים.

התמודדות עם האבל

תחושת האובדן שפוקדת אותנו כשמישהו קרוב נפטר הוא כמו פצע פתוח בלב, לפעמים אנחנו חושבים שעוצמת הכאב הזה לעולם לא תחלוף.

אני מכיר את התחושה הזו – הייתי שם. מכיר את הבלבול, את הריקנות, כאילו חלק ממך נקבר ביחד עם המת.

אובדן אדם יקר וקרוב הוא חוויה מאוד אישית ועמוקה, וכל אחד מאתנו חווה אותו אחרת. האבל הוא מסע אישי של כל אחד, ולכן אין "נכון" או "לא נכון" בדרך שבה אנחנו מתמודדים איתו.

כמאמן NLP, אני תמיד מדגיש את החשיבות בלהכיר ברגשות, לאו דווקא כשאנחנו אבלים אבל בזמנים שכאלה צריך להרגיש אותם מבלי לשפוט את עצמכם – זה לגיטימי, זה נכון, וזה בעיקר מאוד חשוב.

תחושות הבדידות או הגעגוע מנסות להשתלט על הרגשות שלנו, ולכן חשוב שתזכרו שאתם לא לבד. כל רגש הוא לגיטימי בזמן הזה. הכעס, העצב, וההקלה שהנפטר כבר לא סובל. כל אלה ועוד הם חלק מהמסע שאנחנו עוברים.

במפגשים אני מדבר הרבה על קבלה עצמית ואמפתיה לרגשות שלכם. בתקופת האבל בבקשה, אל תשפטו את עצמכם על מה שאתם מרגישים, זה בסדר גמור לבכות זה לא אומר דבר על החוזק שלכם, כתיבת מחשבות וגעגועים יכולה לעזור, דברו על זה עם עצמכם ואם נכון לכם להוסיף את ההבנה כי האהובים שלכם נמצאים במקום טוב יותר תעזור בשלבי ההחלמה.

ביהדות השבעה היא תקופה בה החברה מכבדת את הצורך שלנו להתאבל, אך הריק שנוצר מיד אחריה יכול להרגיש כמו נפילה חופשית. מבית הומה אדם אתם מוצאים את עצמכם לעיתים לבד גם אם הסביבה הגרעינית שלכם לידכם. זה המקום שבו ניתן להתחיל וליצור "עוגנים" רגשיים חיוביים – זיכרונות טובים, רגעים מיוחדים, או אפילו תחושה של שלווה שמחברת אותנו לאדם שאיבדנו.

כשאנחנו מאבדים דמות שהייתה עוגן משמעותי בחיינו התחושה היא שכל המבנה עליו נשענו התמוטט. זה לא רק אובדן של אדם אהוב, אלא גם אובדן של התמיכה שהעניק לנו, מעבר להתמודדות עם האבל שלכם, ההבנה היא שאתם הנצר היחיד שנשאר אין המשכיות גרעינית מעבר למשפחה החדשה שהקמתם. תחושת האובדן מתעצמת מול השאלה האם זו עכשיו האחריות שלך ומה היא כוללת, איזו מורשת אתם מעבירים הלאה לילדים שלכם. האם מפה והלאה אין מי שימשיך לשאת את השם שנשאתם בגאווה.

תחושת האובדן משנה את העצימות שלה עם הזמן אבל כשאנחנו מרגישים שהיא מתגברת, אנחנו יכולים להיעזר בעוגנים הרגשיים שציינתי כדי להרגיש קצת יותר טוב. חשוב מאוד לשמור על עצמנו – על התזונה, השינה, ועל יציאה מהבית, למרות הקושי אנחנו מאבדים את ההבנה של לצאת המקום הסגור למרחבים שהאובדן כל כך בולט. חשוב שנדע ונזכור כי שמירה על איזון בין הרגש למצב הפיזי היא קריטית ליצירת תחושת יציבות בתוך הכאוס. תהיו פחות נוקשים עם עצמכם, זה המקום לתת לרגשות לנכוח. תהיו סבלניים כלפי עצמכם, סלחו לעצמכם. החיים שלכם חוו טלטלה, אל תדרשו מעצמכם להיות זקופים וחסונים, הנפש שלכם, הגוף צריכים לשחרר את הכאב וכל אחד מביע את זה אחרת.

סביבנו יש בני משפחה, חברים, ואפילו ילדים שדואגים לנו. חשוב לשקף להם את המצב שלכם ולהסביר שאתם בתקופה שלא תהיו מי שהייתם לפני האובדן ושיאפשרו לכם להתאבל בקצב שנכון לכם. ההתמודדות עם האובדן וההחלמה שלכם חשובות לא רק לכם אלא גם להם.

כשתהיו מוכנים, תמצאו את הכוח להמשיך הלאה מבלי לשכוח את הזיכרונות, האהבה והגעגוע בדרך תאפשר לכם להמשיך הלאה. קחו לכם את הזמן להתאבל, להכיל, אל תעצרו מבלי שבאמת הכלתם את האבל.

וחשוב מהכול אל תהססו לפנות לבני משפחה, חברים, או אל איש מקצוע .לדבר להתייעץ לעבד ולשחרר את האובדן. בקשת עזרה היא הרגע שבו אתם לוקחים על עצמכם אחריות, הרגע שבו אתם בוחרים, למרות הכל, לקום מחדש.

לתיאום פגישה אתם מוזמנים ליצור קשר.

מוזמנים ליצור קשר באמצעות כפתור הוואטסאפ