אין טעם לְרַצּוֹת את כולם! 

אין טעם לְרַצּוֹת את כולם (לְרַצּוֹת מִלְּשׁוֹן רִצּוּי), אפילו לא את עצמנו, וזו תובנה שלרבים קשה לקבל, אך היא חיונית לחיים מאוזנים ומשמעותיים. הרצון לְרַצּוֹת נובע מצורך בסיסי להרגיש שייכות, הערכה ואהבה, אבל הוא גוזל מאיתנו אנרגיה אינסופית ובעיקר מעייף.

אני מדבר על כך לא מעט במפגשים שלי. כשאנחנו משנים את עצמנו רק כדי להתאים לציפיות של אחרים, אנחנו מסתכנים בכך שנאבד את עצמנו.

דוגמה טובה לכך היא הסיפור של יוגב (שם בדוי), גבר בן 45, ששיתף בתחושת ניתוק חברתי, למרות שהשקיע רבות באימוני ספורט כדי "להשתלב" בתוך חבורה שעוסקת בספורט כחלק מהתדמית שלהם, יוגב גילה שעם כל המאמץ וההתקדמות – הוא נשאר בחוץ. זה קורה לרבים שמנסים לרצות אחרים.

כולנו מבינים – כהורים, חברים או מנהלים – שאין דרך לרצות את כולם.

גם אם נשקיע את כל האנרגיה שלנו בכך, תמיד יהיה מישהו שאינו מרוצה. יתרה מזאת, הרצון לרצות נתפס לעיתים כחנפנות ואפילו מאפשר לאחרים לנצל אותנו.

בינינו, האם פגשתם מישהו שחי בשלמות מוחלטת או באושר מתמשך? אני עוד לא. ואם יש כאלו שטוענים שכן, הם כנראה משקרים – בעיקר לעצמם. שלמות אבסולוטית פשוט לא קיימת.

לכולנו יש פגמים שמגדירים ומייחדים אותנו. מי שאוהב אותנו באמת, יאהב אותנו עם כל הפגמים, שלעיתים הם מקור הכוח שלנו.

הציירת האהובה עליי, פרידה קאלו, אמרה פעם:

"בסוף, אני חושבת שאתה לא צריך לעשות שום דבר כדי שיאהבו אותך. אלה שאוהבים אותנו רואים אותנו דרך הלב שלהם ומייחסים לנו תכונות מעבר למה שיש בנו. ומי שלא ירצה לאהוב אותנו – לעולם לא יהיה מרוצה, למרות כל המאמצים שנשקיע. לכן, חשוב שנניח לעצמנו ולפגמים שלנו."

אם אתם מרגישים שאתם כלואים בתוך לופ של ריצוי, בואו ניפגש. סיכוי גדול שאעזור לכם לצאת מזה.

מוזמנים ליצור קשר לתיאום פגישה.

לכל שאלה ולתיאום מפגשי עבודה – צרו קשר באמצעות הטופס או באמצעות כפתור הוואטסאפ