זה לא מקובל עלי!
פוסט על גבולות, ערך עצמי והתעוררות

זה לא מקובל עליי. וזה לא יכול להיות מקובל עליך יותר.

תתעורר זה בהחלט לא מקובל, עד כאן!

כשהוא סיפר את הסיפור שלו

אמרתי לו ישר, זה לא מקובל עלי בכלל!

לא מקובל בכלל שאנשים חיים בתוך חוויה רעילה ואכזרית כזו

שאנשים מוותרים על עצמם. ולמה?

וזה לא יכול להיות מקובל עליך יותר.

תתעורר.

תסתכל רגע על החיים שלך.

אתה באמת מבין שהעוול הזה, מוחק אותך?

כמה זמן עוד תמשיך לספר לעצמך שזה "זמני"?

שהוא "עובר תקופה"?

שאתה "בטח מגזים"?

כמה פעמים עוד תכבס את העלבון, תקטין את ההשפלה, תבלע את הדמעות?

במצבים כאלה, אתה לא רק הקורבן.

אתה גם בתפקיד השומר.

אתה זה שצריך להציב את הגבול.

אבל כמו רבים אחרים, אתה מפחד לצייר את הקו.

כי כשמדברים אליך בזלזול, ואתה שותק,

כשעושים עליך מניפולציה, ואתה ממשיך להאמין,

כשהם בצ'ילבה, ואתה רץ להתנצל,

שים לב, אתה לא רק סופג.

אתה גם משתף פעולה.

שלא תבין לא נכון –

זו לא האשמת הקורבן.

זה השעון המעורר שאני.

אתה באת לפה, כי אתה רוצה לשנות.

ואני פה, כמאמן, ואומר את זה בצורה הכי ברורה:

זה לא מקובל עליי.

שמישהו יקבל יחס כזה, זה בלתי נסבל.

עכשיו זו החלטה שלך

אתה רוצה להמשיך פה

או אתה רוצה להיגרר כך עוד ועוד.

ואז מגיע הזמן שלך להציב את הגבול הראשון.

והגבול הזה הוא מול עצמך.

והגבול הזה אומר:

אתה מפסיק להקטין את עצמך.

אף אחד לא ישפיל אותך.

לא בזוגיות, לא במשפחה, לא בעבודה, לא בשום מקום.

אתה חייב להבין:

זה התפקיד שלך לעצור את זה.

אני התפקיד שלי להסביר ולהראות לך איך.

איך להבהיר לכל הסביבה:

לא מדברים אליך כך.

לא משפילים אותך.

לא שותקים מולך כדי להכאיב.

לא שוברים אותך מבפנים.

אני פה כדי להגיד לך את מה שאולי גם אתה לא העזת להגיד לעצמך עד היום:

אתה לא צריך לחיות ככה.

אתה לא אמור לחיות ככה.

ומגיע לך הרבה יותר.

וזה לא ייפסק עד שאתה תחליט שזה נגמר.

עד כאן.

אני לא מאשים אותך.

הילדות שלך, הבגרות, החיים שלך וכל האמונות שצברת גרמו לך לאפשר את זה, להאמין שזה מה שראוי שתחווה.

לא האמנת שמגיע לך.

כי לא אמרו לך שמגיע לך.

חשבת שזה "הנורמלי שלך".

וזה לא.

ועכשיו,

אחרי שקראת את זה,

אם יש בך משהו שמתחיל להאמין שמגיע לך אחרת…

בוא נתחיל לעבוד.

רוב האנשים שמגיעים אלי לא מחפשים תשובות

הם מחפשים מרחב לחשוב

לשמוע את עצמם

לראות בהירות.

ואם זה נוגע גם בך

אתה מוזמן לבוא ולחשוב יחד

בלי לחץ

בלי תשובות מוכנות מראש

פשוט מרחב לחשוב בקול רם.

צור קשר,  אשמח שניפגש.

פעם בשבוע שעה וחצי שהיא כולה שלך.

ויש גם אספרסו.