להתאהב בעצמך מחדש

אנחנו חיים בתקופה שבה הזמן טס במהירות ובתחושה שאנחנו לא מספיקים כלום.

תחושת ההחמצה מלווה אותנו כל הזמן, ויש את אלו שמרבים להשתמש בקלישאה הידועה – כל היום התרוצצתי ולא הספקתי כלום.

כשאני מנהל על זה שיחות עם המתאמנים שלי אני מנסה לדייק אותם כדי להבין מאיפה הפומו הזה נוצר, האם זה מחינוך בבית, מהתחרותיות בסביבת העבודה או אמונות שהם צברו במהלך החיים שלהם?

ומה היא בעצם המטרה ה"גדולה" שגורמת להם להיות במרוץ מתמיד, איזה ערך או ערכים הם מרגישים שהם צריכים לספק ובעיקר למי.

בדרך כלל השאלה הבאה בתור משאירה אותם עם לסת שמוטה: האם בתוך המרוץ הזה, העשייה הגדולה, נתתם גם זמן לעצמכם?

ולמה? כי בחיי היום יום כשאתם עסוקים בעבודה, בסידורים, בכיבוי שריפות וענייני המשפחה נדמה לכם שזה כולל גם אתכם?….

וזה המקום שאני מדייק את השאלה: האם זה כולל גם את סיפוק הצרכים האישיים שלכם, הערכים שעליהם ביססתם את חזון החיים שלכם?

מתי עצרם לרגע והכנסתם ללוח הזמנים שלכם חצי שעה שהיא רק אתם, ולא! הכוונה לא לשינה חטופה לצבירת כוח כדי להמשיך במרוץ, אלא פסק זמן שיש בו אתכם ורק אתם בלי אף אחד מלבדכם.

בלי הפרעות מהסביבה, מנותקים מהתקשורת המידית, מכל שיח עם חברים. בהגדרה הברורה שהיא: פסק זמן עבורכם.

כשמתברר שבעצם רובנו לא עושים את זה, אני מפרק את השאלה ומסביר שכל תהליך שקשור לחיזוק הדימוי שלהם בעייני עצמם ו/או הסביבה יקבל בסיס חזק ויציב רק כאשר אנחנו באמת מפרגנים לעצמנו.

היכולת שלנו כבודדים בתוך הכאוס הזה להצליח להתמודד עם המרוץ המטורף הזה יכול להגיע רק מתוך מקום שאנחנו מודעים ומכבדים את הצרכים האישיים שלנו.

נותנים לזה זמן מוגדר.

זו מתנה אישית מאתנו אלינו.

זה חשוב כל כך להציב כמה פעמים בשבוע ולו לפרק זמן קצר את עצמנו מעל הכל.

רק בתוך הזמן הזה אנחנו נדע להעריך את מה שעשינו.

ורגע לפני שאני מסיים, אל תספרו לי שאין לכם זמן, יש לכם, אתם חושבים שאין, תפנו זמן. קוראים לזה אהבה.

תנסו, יש מצב שתגלו את עצמכם מחדש.

ואני, אני כאן כדי לתמוך בכם במסע הזה.

אם אתם רוצים לדעת עוד – צרו קשרבאמצעות הלינק לוואטספ

בהצלחה

מוזמנים ליצור קשר באמצעות כפתור הוואטסאפ