לקחת אחריות על החיים

אם אתם לא אוהבים את מה שאתם עושים אל תעשו את זה. אם אתם עובדים במקצוע שאתם לא מאושרים בו, תפרשו.

אם אתם חיים בסביבה שאתם לא אוהבים תעזבו, קומו וצאו מהמקום שמטריד את השקט שלכם.

אם אתם רוצים שינוי – זו האחריות שלכם לעשות אותה, אל תצפו שמישהו ייקח אתכם בידיים כדי לעבור את הגשר שבין המקום הנוכחי למקום החדש.

זו האחריות שלכם. אתם פוגעים בעצמכם, אתם פוגעים בסביבה שלכם, אתם יוצרים נזק והנזק הזה יגרור אתכם וייגרר אחריכם למקום רע יותר מהמקום שאתם נמצאים בו. וזו האחריות שלכם. זו האחריות שלכם לעשות את הדבר הנכון ולא משנה אם אתם קבלני שיפוצים, מוכר גלידה, קוסמטיקאית, גננת, מורה, מחנכת, מאמנת, או חבר כנסת – לא אוהבים את העבודה, אל תענישו את הלקוחות שלכם.

אני כותב בלשון זכר ואני מתכוון לכל מניפת המגדרים.

אני פוגש לא מעט אנשים שרוצים לייצר שינוי בחיים שלהם, הם רוצים אבל לא מוכנים להתמודד עם התהליך, הם רוצים אבל מדחיינים את המהלך מהסיבות המאוד פשוטות, פחד גדול אוחז בהם ברגע שהם מבינים שזה תהליך שדורש מהם לוותר על המוכר על הרגיל, הם מבינים שעכשיו הם יחוו כאב רגשי או כאב כלכלי – יש מצב שאת שניהם הכול תלוי נסיבות השינוי. ויש כאלה שבכלל לא.

אני יודע שאני אומר כאן דברים שלאחדים מכם ישמעו קשים, לעזוב מקום עבודה בלי להיות עם בטחון כלכלי זה כמעט כמו קפיצה ממגדל גבוה, לעזוב זוגיות שרע לנו בה ולפרק משפחה – זו אחריות שאתם לוקחים על עצמכם על כל מה שמשתמע מכך, אבל מה האופציה השנייה?

האם כדאי לכם להמשיך לשאת את הסבל הזה של חוסר הסיפוק בעבודה, את הנזק שאתם גורמים לאנשים שאתם עובדים עבורם בעבודה שאתם לא אוהבים, את היחסים העכורים של התסכול המתמשך שפוגע בכל רמה באיכות החיים שלכם, האם זה עדיף?

החרדה המתמשכת מהתהליך להגיע לחיים החדשים מנהלת את לוח הזמנים שלכם, היא מונעת מכם את האפשרות לחיות את מי שאתם, את מה שאתם, את החוויה העצמית שלכם. מי ומה אתם בסיטואציה הזו?

עד כמה אתם מוכנים להיות האנשים האחרים האלה שהם לא אתם, לחיות מאחורי חומות שבניתם סביבכם במהלך פרק החיים הנוכחי וזה שקדם לו, אתם מכוסים עד מעל הראש בלבנים שמקיפות אתכם בשקרים שאתם מספרים לעצמכם כמו שהרגלתם את עצמכם לחיות בלי הענקת כבוד לאני שלכם, לעצמי הזה שכל כך רוצה לחיות בשלום עם עצמו ומשם גם עם הסביבה.

הדרך לפרק את החומות האלה היא לא קלה – אין דרך קלה במעבר מחיים לחיים, יש כאבים ויש כישלונות שמהם אתם למדים לעשות את זה טוב יותר וגם הרבה הצלחות אבל בדרך מהכאב אל העונג אל האושר שאתם כל כך זקוקים לו אתם צריכים לעבור לא מעט ואני יודע שזה מפחיד, ואני יודע שלא רוצים לחוות כאב או סבל אבל מה בעצם אתם עוברים עכשיו? מה אתם חווים, האם לא שווה לשנות את הדרך, את דפוסי ההתנהגות את דפוסי החשיבה לעשות החלטה ולצאת לדרך.

יש האומרים שאנשים לא מצליחים לייצר שינוי עד שהם לא מגיעים לתחתית הבור, ואני אומר – למה להגיע לתחתית אם אפשר לעצור את הנפילה, את התסכול המתמשך בדרך לתחתית ולעבור למצב של טיפוס.

במשך השנתיים האחרונות אני מלווה בתהליכי שינוי לא מעט אנשים, אני חווה את השינוי שהם מייצרים ואת הדרך הלא קלה שהם מהלכים בה. אבל כשהם כבר נושמים אוויר חדש, זה מראה נפלא.