דימוי גוף

לא מעט מחברי הקהילה שביום יום מדחיקים את הדימוי העצמי הנמוך במחסני המוח מפיחים בו רוח חיים מחודשת ככל שאנחנו מתקרבים לחודש הגאווה ולאירועי המצעד השנתי בעיקר זה שבתל אביב, כי בתל אביב המצעד מסמל עבור כולם חופש ואהבה בצורה שאינה נהוגה במצעדים שמתקיימים בערים אחרות.

לא מעט להט"בקים מדירים את עצמן.ם מאירועי החג או מרגישים שקופים דווקא ביום שאמור להיות הכי מקבל פתוח חופשי ומאושר בשנה, היום שבו האני שלנו חוגג את נצחונו.

משום מקום נבנתה תבנית שצברה פופולאריות גדולה שהמראה המחוטב / שרירי הוא המראה האידאלי והמושלם. חלק מאנשי הקהילה מוצאים את עצמם בתוך מאמץ עילאי שכולל בתוכו תזונה מוקפדת מתמיד, אימונים תכופים במכוני הכושר והיופי וכניסה לתוך רשימת מטלות שיכניסו אותם לתוך קבוצת המודל התבניתי שאלוהים יודע מי קבע אותה.

בשנים האחרונות קמו קבוצות שאינן סוגדות למודל התבניתי המיושן, קבוצות של גברים שעירים מלאים, קבוצות שונות עם מאפייני גבריות וטשטוש מגדריות שמנסה לשבור את הסגידה למודל האלילי של חטיבות שריריות וחלקות למשעי.

בשיחה שקיימתי עם ידיד מהקהילה הבנתי שקיימת אצלו ואצל אחרים תחושה של חוסר סיפוק מהחוויה שהוא חווה באירועי הגאווה האחרונים ( 2021). אני רוצה לצטט כאן דברים שכתבתי לו בפומבי באחת מהרשתות החברתיות, דברים שאני אומר לאלו שמגיעים למפגשי 1/1 איתי:

צריך לזכור שאין תבנית מוגדרת לאיך הומו צריך להיות להתנהג להתלבש אין קוד הומואי.

יש סרטים שאנחנו מייצרים לעצמנו בראש שכך זה המושלם. היות ולא מינו אף אחד לכתוב את תורת הגייז כדאי שאת התורה כל אחד יכתוב לעצמו וייהנה באמת ממה שטוב לו.

מהו הקוד הזה? מאיפה צמחה הברוטאליות השיפוטית ולמה אנחנו נותנים לה לנהל את חיינו?

הסגידה ליופי האידאלי שהתחילה עוד בתחילת ההיסטוריה ואנחנו נתקלים בה בעיקר באומנות שבאה לידי ביטוי בפסלים שנמצאו ביוון העתיקה – האם זה אומר שכך הם באמת נראו או שמודל היופי הזה היה בעצם סרט דמיוני שבוים על ידי אומני התקופה? ואם הם היו כך אז כולם היו כך? האם בתוך העולם הזה לא היו אנשים שלא נראו כך…האם הפסלים שפוסלו בצורה הזו לא נועדו להחמיא ולהלל את השליטים שאולי נראו טיפה אחרת. לא יודע, לא נדע, מה שבטוח שהגנטיקה המושלמת הזו לא הייתה נחלת הכלל.

וגם היום לא, אין דבר שהוא מושלם. יש מראה שיהיה מושלם בעיני האחד ופחות ממושלם בעייני האחר, כך זה בכל דבר שהחושים שלנו קולטים, בגוף, במוסיקה בטעמים – מה שטוב לאחד לא יהיה בהכרח טוב ונכון לשני.

האם אנחנו צריכים להיות משועבדים לאיזה שהוא אידאל ולא משנה באיזה תחום בלי שבכלל נאמין בו, שנמכור את טיפת הזיעה האחרונה כדי להצליח להיכנס לתבנית הזו?

הקודים האלה מתחילים להיעלם מהעולם, ככל שנפנים את זה כך נחיה טוב יותר עם עצמנו, נהיה שלמים עם מי שאנחנו ועם מה שאנחנו מביאים לעולם.

והשאלה שתמיד אני מעלה היא האם אין אנשים שגופם לא עומד בתו התקן האווילי הזה ששמחים את החיים וחוגגים אותם עד בלי די?

אני עובד עם לא מעט חברי קהילה שהסרט הזה מנהל אותם, חייתי בו, ביימתי לי סרטי איימה על מקומי בחיי הקהילה ואני שמח שאני כבר לא משחק בסרט הזה, אני שמח שאני יכול לתת יד לאנשים שרוצים לחצות את קו התבניות הזה ולחיות במקום טוב יותר.

אין קוד. זה שקר. זו לא האמת – הוא לא קיים התבנית הזו היא מה שתוקעת לחלקנו את החיים.

צאו לחגוג כמו שאתם כי רק כך באמת, אבל באמת תצליחו לחגוג!

ואל תפספסו את המאמר בדף הנחיתה על ריסטארט לחיים.