אנחנו חיים בתקופה של בלבול עמוק.
רעש. פחד. חיפוש אחר יציבות.
אבל מכל מה שאנחנו חווים —
מה אנחנו בוחרים לקחת פנימה?
מה אנחנו באמת רוצים להכניס אלינו?
ואיפה אנחנו שמים גבול?
זה הזמן שבו כל אחד צריך מפה.
מפה שנבחר בה מסלול.
מפת דרכים פנימית, מבוססת ערכים.
למרות שאנחנו אנשים שונים —
יש ערכים, שאם נאמץ אותם,
הם יכולים להפוך את החיים שלנו ליותר מדויקים.
להרבה יותר מי שאנחנו.
ובו בזמן —
דווקא מתוך השונות,
בחירה בערכים כאלה יוצרת משהו גדול יותר:
מרחב משותף. קהילה.
מקום שבו כל אחד חי את מה שנכון לו,
אבל כולנו מחזיקים עמוד שדרה שמכוון לטוב.
לבחור בערכים חדשים — יש לזה מחיר.
ולדייק את עצמנו זה לא תמיד נעים.
לפעמים זה בדיוק ההיפך.
בעיקר כשנפרדים מערכים שהיו לנו נוחים.
להפסיק לברוח מהאמת.
להפסיק לברוח מהכאב שהיא מביאה.
ולכן — להסכים, ולקבל עלינו את הפחד — ולהמשיך.
זה להסתכל לחיים בעיניים ולהודות:
"אני לא חי כמו שאני רוצה."
"אני רוצה לחיות כמו שאני רוצה לחיות."
וזו המשימה שלנו:
להגיד "אני רוצה" – משמע, אני בוחר.
הבחירה בשלמות שלי עם עצמי חשובה לי.
יותר מהשקט המדומה.
יותר ממה יגידו, ממה יחשבו, וממי שיתרחק.
אני פה כדי להיות את אני, השלם.
וזה שווה הכול.
ואם אתה מאמין עכשיו
שזו הדרך לחיות —
בוא, אני אעזור לך.
הפוסט הזה מוקדש כולו – אך ורק לך.
אם משהו בזה נגע בך – בוא נדבר.
וכשניפגש… יש גם אספרסו
לכל שאלה ולתיאום מפגשי עבודה – צרו קשר באמצעות הטופס או באמצעות כפתור הוואטסאפ