מעבדות לחירות

כמו בכל שנה רובנו מציינים את חג הפסח, חג חרותנו והמקפידים בהלכות הפסח, מוסיפים ואומרים: חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם.

בעולם שלנו היום, בעיקר בתקופה הנוכחית, תקופת הקורונה, נצטווינו למלא אחר הוראות הממשלה, להתכנס בדלת אמותינו בתוך ארבעת קירות ולהמתין עד שוך הסערה. האם מצרים של ימינו אלו הייתה הקורונה, ימים יגידו.

לכל אחת ואחד מאתנו יש את ארץ מצרים שלו העבדות שלו, והיציאה הפרטית שלנו משם, מחייבת אותנו לעמוד בפני כמה שאלות מאוד חשובות, ובעיקר להתמודד אתן כדי לדעת האם אנחנו באמת מוכנים לצאת לחופשי, לקבל עלינו עצמאות, או שעדיין אנחנו נשאר באזור הנוחות שאולי לא הכי קל לנו, אבל אנחנו כבר רגילים.

איך אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים במצבים של עבדות? איך נדע למה אנחנו עבדים, ואיפה. כאן מגיע שלב השאלות הזהות:

אני צריך ל…. | אני מוכרח ל…. | אני חייב ל..  עכשיו כל אחת ואחד מאתנו ישלב את העבדות הפרטית שהוא רוצה לבדוק, בריאותית, מקצועית וחברתית (יש עוד הרבה אבל נשאר לרגע כאן).

למשל איזו עבדות אנחנו כופים על עצמנו לטובת מטרת על של החברה הסובבת אותנו: אני צריך לרדת במשקל כי… | אני מוכרח לרדת במשקל כי…| אני חייב לרדת במשקל כי.. – כי למה? כי אנשים רזים מקובלים יותר בחברה? כי אנשים רזים יכולים להרגיש נעים יותר בסביבה? מאיפה מגיעה ההתניה החברתית הזו, ולמה היא מושרשת כל כך עמוק בתת מודע שלנו.

ניקח דוגמא נוספת שרבים מרגישים כלואים בה: אני צריך ללכת לחדר כושר (או להתאמן) | אני מוכרח ללכת לחדר כושר (או להתאמן) | אני חייב ללכת לחדר כושר (או להתאמן)..

למה אנחנו מכניסים את עצמנו לעבדויות האלה, שברובן הן תבניות חברתיות מגבילות.

למה אנחנו לא יכולים לחיות את החיים שלנו כפי שאנחנו ולקבל את עצמנו כך, במבנה הקיים.

איך נדע שאנחנו עבדים? איך נדע מה בהתנהלות שלנו מנוהל ע"י עבדות, מה נותן לנו את התחושה שאנחנו עבדים? אני אגלה לכם שזה דבר מאוד פשוט לבדיקה. וזה קורה בצורה הזו, כאשר אנחנו מציבים בפנינו את השאלה מה האופציות שעומדות בפנינו, אנחנו מבינים, שכשיש לנו רק אופציה אחת לפתרון, אנחנו נמצאים במצב של עבדות. כשקיימות שתי אופציות – זה אולטימטום, או זה או זה, צריך להחליט, אבל מהרגע שאנחנו מאפשרים לעצמנו יותר משלוש אפשרויות בחירה, זכות הבחירה הזו מאפשרת לנו את החופש להחליט ולבחור, כאן אנחנו נמצאים כבר בתחילת החופש, היציאה מאותה עבדות.

בחיים יש לנו לא מעט דברים שאין לנו אופציית בחירה בהם. אבל באלו שכן, כדאי שנטפל.

לרוב, את חוקי העבדויות האלה, אנחנו מקבלים על עצמנו מאתנו, אנחנו המבקרים הגדולים של עצמנו, אנחנו מכתיבי החוקים, והאם, האם לפני שאנחנו מקבלים על עצמנו חוק מסוים, אנחנו בודקים אם זה מתאים לאורך החיים שלנו.

במקרים כאלה אנחנו חייבים לקחת על עצמנו אחריות, אחריות שתוציא אותנו מהעבדיות שאנחנו נמצאים בהן והן אלו שמגבילות לנו את החיים. אחריות היא לא הטלת אשמה אלא נקיטת עמדה והנעה לפעולה. וכאן מגיעה ההבדל הגדול בין "צריך" ל "רוצה". צריך לעולם לא יוביל אותנו ליציאה ממצב העבדות, רוצה לעומת זאת היא מילה מנצחת, כי אם רוצים, יוצאים.

כשקשה נהוג להאשים את הסביבה בקושי ואולי גם בחוסר ההצלחה, אני רוצה להתחיל בדיאטה, לא הצלחתי, הפיתויים גדולים, נכשלתי, אז לא צריך! אנחנו מכירים לא מעט אנשים שמחכים שמשהו יקרה, שהיקום יבוא וייתן לנו את מה שצריך, יש סיכוי שהיקום ימלא את הבקשה שלנו, אבל יש סיכוי גדול יותר, שאם לא נרצה, הסיכוי שנמצא את זה אצלנו כמתנה מהיקום היא קטנה מאוד.

הרצון הוא מימוש הידיעה שיש בנו את הכוחות לצאת מהעבדות שאנחנו נמצאים בה, ומהרגע שרצינו אנחנו יכולים למצוא את האפשרויות הרבות שעומדות בפנינו.

ולכן, כאן לקראת סיום אני מבקש להעלות כמה שאלות שיעזרו לכן.ם לנסות לפתור את תעלומת העבדויות שלכם.ן

שלמות – האם היא טובה לנו והאם אנחנו רוצים להיות מושלמים? כמה מהרצון שלנו להיות מושלם ממלא חלק בעבדות האישית שלנו? אולי מותר גם לנו וגם לצד השני לא להיות מושלמים, וגם לקבל את זה כעובדה.

האם אנחנו חייבים להיות או רוצים להיות הכי טובים? ומה זה להיות "טוב" מה יקרה אם לא נהיה "טובים" ? לאן המחויבות הזו לוקחת אותנו. עד כמה אנחנו עבדים שלא אותם תסריטי אימה, ולעמוד בצפיות של האחרים כי אחרת…  בואו נודה על האמת, לרוב עבדות היא הרצון לספק את הרצון להיות מספיק טובים – אבל אקשה עליכן.ם – מה זה מספיק טובים? ביחס למי?

ולסיכום שלוש שאלות מחשבה:

• מה זה עבורי להיות חזק?
• מה זה חלש בעינייך?
• מה זה עבורי להיות חלש?

מקווה שהארתי לכם כמה פינות אפילות, תרשו לי להקדיש לכם שיר שאני אוהב מאוד. איה כורם כתבה, לאה שבת שרה.

אתם מוזמנים לפנות ואשמח להיפגש.