האמת היא לא האויב שלך

הפחד להגיד את האמת

למה קשה להגיד את האמת? ואיך זה קשור לפחד ולתקשורת זוגית

המציאות לא מחכה שנגיד את האמת. היא מגלה אותה לבד.
בעיקר בתקופה כל כך סוערת – כשהכעס, העצב והתשישות גרים אתנו באותו גוף –
יש מי שבוחרים להחליק, לבלוע, לשתוק.
לא להגיד את מה שבאמת חשוב להגיד.

כי קל יותר לספר לעצמנו ש"זה לא הזמן", או ש"זה רק יזיק עכשיו".
ויש כאלה שיגידו שזו דרך לשמור על שקט תעשייתי – בבית, בעבודה, עם חברים, עם הסביבה.
ואפילו מול עצמנו.
כי גם ככה קשה, אז למה להכביד?

אבל יש אמת אחת שלא נעים לשמוע:
גם אם אתה לא אומר את האמת – היא עדיין קיימת.
והיא תמצא את הדרך החוצה – כנראה בדרכים הרבה פחות נעימות:
בריחוק. בהתפרצות. בחוסר אמון.
ואז, לאן תגיע? ומה תגלה על עצמך?

למה קשה לנו להגיד את האמת?
לפעמים זו חוויה רגשית עמוקה שמושרשת עוד מילדות.
ולפעמים זו פשוט עייפות.
פחד לומר את האמת – הוא לא רק עניין של אומץ,
אלא חלק מהדרך שבה התרגלנו לנהל מערכות יחסים.

אנחנו מחפשים אותנטיות.
וכשאתה מסתיר, מטשטש או "מלבין" את האמת,
זה לא רק מרחיק אותך מהאנשים שאתה הכי רוצה קרוב –
זה מרחיק אותך מעצמך.
כי כשאתה מתחיל לרצות את הסביבה במקום להיות אתה,
כשאתה מפחד להגיד את מה שאתה באמת מרגיש וחושב –
אתה נכנס ללופ מסוכן:
אתה לא רק ממציא אמת חדשה – אתה מתחיל להאמין לה.
ואז אתה שוכח מי אתה.
מה חשוב לך.
ואילו ערכים אישיים באמת מנחים אותך.

ואם אין הלימה בין ההתנהגות שלך לבין מערכת הערכים שלך –
אין שקט. אין חיבור. אין אמת פנימית.
וזה מורגש – גם בבית, גם בעבודה, גם בתוך תקשורת זוגית.

תקשורת כנה לא חייבת להיות פוגענית.
בגישה הנכונה, במרחב בטוח, אפשר להגיד גם את הדברים שקשה.
אולי מה שחסר הוא לא רק האומץ להגיד – אלא מישהו שיקשיב. באמת. בלי לנסות לתקן.

להגיד את האמת – במיוחד עכשיו – זו אולי לא הדרך הקלה.
אבל זו הדרך היחידה להישאר ישר עם עצמך.
זו לא דרישה מוסרית.
זו קריאה לחיים מדויקים יותר.
גם אם היא לא תמיד נעימה.

אם אתה מרגיש שאתה הולך לאיבוד בין מה שאתה מרגיש למה שאתה אומר,
אם אתה שותק – רק כדי לא לפרק משהו,
ואתה כבר לא בטוח איך לחיות את הזמן הזה –
יכול להיות שזה הזמן לפגישה.
איתי.

צור קשר– אשמח שניפגש.

פעם בשבוע שעה וחצי שהיא כולה שלך.

ויש גם אספרסו.