למה אני לא מאושר?

אחת השאלות שעולות במפגשים איתי היא למה אני לא מאושר, או בצורת משאלה – אני רוצה להיות מאושר!

אבל מהו אושר אני שואל ולרוב אין תשובה אחת, אין להם מושג קלוש מה מסמלת עבורם המילה אושר. הכי קל לברוח למחוזות הויקיפדיה ולברר מה ההגדרה של אושר: אושר הוא הרגש החיובי האולטימטיבי, הקשור בשמחה, הנאה וסיפוק.

הרבה חושבים שהאושר שלנו תלוי בסביבה שלנו או באחריותה מבלי להסתכל פנימה ולראות עד כמה אנחנו יכולים ברגע אחד לשנות את דפוס החשיבה הזה ולגלות שבעצם הכול תלוי בנו ותאכלס מצבנו לא רע בכלל.

אנחנו חיים באמונות שמושרשות אצלנו החל מהילדות ואני יודע שרוב האנשים שמגיעים אלי לא מעוניינים לרדת לרזולוציות של יחסים עם ההורים ו/או דמויות משמעותיות בחיים, אבל אנחנו לא יכולים להתחמק מהאמונות שנצמדו לנו למוח ואם לא נלמד להשתחרר מהם לא נמצא את מה שאנחנו באמת חושקים בו – האושר.

הצורך באישור לקיום שלנו לערך העצמי שלנו, התלות באנשים שסובבים אותנו והריצוי התמידי על מנת שהמחמאה מצדם תאשש את הקיום שלנו את האושר שלנו.

סיפור החיים הזה ככל שישמע קשה לחווים אותו בנוי על הרגשה שאנחנו לא ראויים וככאלה אנחנו לא מאושרים, זו אותה הרגשה שמלווה אותנו מאז הילדות מצד דמויות משמעויות בחיים ועל כן אנחנו נעסוק בריצוי מתמיד ולו בשביל לקבל מחמאה אחת גם אם הקלושה ביותר שתמלא אותנו אושר. האומנם?

האמנם אנחנו צריכים להיות בתהליך בלתי פוסק של ריצוי, האמנם אנחנו לא יכולים לרדת בתחנה הראשונה ולסדר לנו את הראש כך שכל עבודת הריצוי הזו לא תתיש אותנו ותבזבז לנו כברת דרך וזמן בחיים?

כמה זמן אנחנו יכולים להחזיק את הצורך שלא יינטשו אותנו לרצות אותם על מנת שיהיו סביבנו אנשים שיחזקו את הערך שלנו ובכך יספקו לנו את הנואשות באישור הקיומי שלנו? האם אנחנו מוכנים לחיות חיים שלמים שבהם נקבל טפטופי אהבה מבלי לעצור ולהגיד אני מספיק טוב, אני לא זקוק לזה אני לא מוכן לחיות חיים שלמים מבלי לאהוב ולהעריך את עצמי – אני מנצל כל טיפת אנרגיה כדי לשרוד את זה ואני כבר עייף.

מתי נפסיק להיות משועבדים לצורך הזה ונתעלם ונמנע מההנאות הקטנות שבחיים שמעניקים לנו רגעי אושר קטנים.

כשאנחנו לא מוכנים יותר לחיות כך, כשאנחנו מתחילים להבין ששום דבר בחיים שלנו לא תלוי בגיבוי שאנחנו מקבלים מהאחרים אנחנו יכולים לצאת לתהליך שירפא את הצורך הזה. רק אז אנחנו מבינים שהשיח העקר הזה שבו האחרים קובעים מי אנחנו הוא שיח מזיק ומחליש.

כמו בכל תהליך של שינוי דפוסי חשיבה ושינוי התנהגות ולא משנה לאיזה חלק מהחיים שלנו הוא מתייחס, רק בהגעה למקום החלש המעייף לתחתית הבור הזה, רק אז ההחלטה שלנו להתנתק מעטיני המחמיאים תוכל להביא גם את הדבר שאנחנו כמהים לו וזה האושר.

מי באמת אנחנו רק אנחנו יודעים וקובעים. אין כל סיבה להמשיך ולהתחבא ולתרץ את עצם קיומנו.

ביום שנאהב את עצמנו כמו שאנחנו אוהבים לנשום מחמאות מהסביבה יבוא השינוי.

חבל לבזבז כוחות כדי להיות תלויים באחרים ולרצות אותם כל היום כל יום. זה נמצא בעבודה, זה בחיים האישיים והחברתיים שלנו זה בכל מקום שבו אנחנו פוגשים את עצמנו.

האושר יגיע ביום שתבינו שאתם לא צריכים כלום מאף לא אחד כדי להרגיש הרבה יותר טוב.

וזה קורה – פשוט צריך להחליט.