כבוד זה כל הסיפור

כבוד, למי יש כבוד?

שואלים אותי במה אני עוסק ואני מספר שאני מלמד אנשים לכבד את עצמם.

ואז מתחילות שאלות שמתנקזות לשאלה אחת – יש אנשים שלא מכבדים את עצמם? ואני אומר… רובנו.

תראו, אנחנו חיים, קמים בבוקר ויוצאים לשגרת החיים שלנו, אנחנו לא מתעכבים על דברים, אנחנו מאיצים את עצמנו לתוך המשימות שלנו בלי לתת רגע אחד של מחשבה האם אנחנו עושים את הדברים בצורה נכונה וראויה, אני לא מדבר על לקום למבוגר באוטובוס או להגיד שלום בנימוס במעלית, אני מתכוון לשאלה הבסיסית – מה אני עושה בבוקר שיגרום לי בסוף היום רגע לפני שאני נרדם לדעת שאני כיבדתי את הצרכים הבסיסיים שלי, האם הייתי אדם טוב לעצמי, האם הקשבתי לרגשות שלי? פעלתי בצורה שהביאה לי סיפוק בעשייה ובלמידה? האם אני יוצר סביבה נוחה ואווירה נעימה להיות בחברתי.

הכבוד העצמי – על זה אני מתעקש, כי במקום שאתה לא מעריך את עצמך, לא מכבד את מי ומה שאתה החיים שלך לא ינועו במסלול שתהנה ממנו ולא תהיה שלם עם העשייה שלך. כל כך פשוט.

כשאתם קמים בבוקר ומביטים במראה – מה הדבר הראשון שאתם רואים, אתם אוהבים את מה שאתם רואים, מה אתם אוהבים בפנים שניבטות לכם מהמראה? מה היחס שאתם נותנים לדמות הזו שאתם רואים כבר כל כך הרבה בקרים.

היחס שתתנו לדמות הזו הוא הדבר שיניע אתכם כל היום, אם תביטו ותחייכו לעצמכם (וכן אני יודע שזו קלישאה) אם הדמות הזו מעוררת בכם תשוקה – היום הזה יהיה נהדר.

אני משתדל לברוח מקלישאות, סיסמאות לא משכנעות אותי אבל אפשר בפינצטה לבחור את אלו שיתאימו לכם ואיתן להשתמש. בהן להיאחז.

האם המשקה הראשון של הבוקר טעים ועושה לכם נעים, האם אתם שותים אותו בניחותא או על הדרך כי הזמן שהקצבתם לכם קצר מידי בשביל שתכבדו את הצורך שלכם להתחיל את הבוקר במשהו קצר נעים ומרגיע?

יש לי חבר שהוא מתעורר בכוונה מוקדם מספיק כדי שתהיה לו את החצי שעה הראשונה של הבוקר בשביל עצמו. אח"כ כבר היום מתחיל רגוע יותר, כי את הצרכים הראשוניים שלו הוא כבר סיפק, עכשיו התור להניע את בני הבית.

יש לי חברה שמקפידה לקום מוקדם לארגן את הילדים לגן להיות ראשונה כשהגן ניפתח כי מה שחשוב לה זו השעה שיש לה לעצמה בין פרק הבית לפרק העבודה. זו שעה קסומה היא מספרת לי – אני מרוויחה אותה ביושר.

על איזו צרכים אתם מוותרים כי אתם פחות מקדישים תשומת לב לדברים הבסיסיים שכל אחד מאתנו זקוק לו?

איפה ואיך מתחילים, איך אנחנו יכולים לדעת במה אנחנו טועים?

אחד האנשים שעבדתי איתו אמר לי שהוא מרגיש שהוא מוותר על מכון הכושר בבוקר כי הוא מתקשה להניע את הבוקר ובין ללכת לחדר הכושר או להגיע בזמן לעבודה הוא מעדיף לא לאחר לעבודה. אז בעבודה הוא זוכה להערכה אבל הגוף שלו שזקוק לאימוני הבוקר לא רק בשביל המראה החיצוני אלא גם בשביל הבריאות והחיוניות של הגוף נזנח. זה לא שאנחנו לא יודעים את זה, אנחנו פשוט לא מוצאים את המוטיבציה שתגרום לנו להספיק את שניהם. ואפשר ללמוד את זה? אני יודע שכן.

האם בדרך לעבודה עצרנו לקפה וישבנו על ספסל והבטנו על הסביבה על האנשים, על הצמחייה, האם נשמנו לעוד רגע אחד אוויר של בחוץ לפני שנכנסו לחדר העבודה שלנו. האם חייכנו לילד בעגלה או ליטפנו כלב, האם שלחנו מסרון של אהבה או אמרנו לעצמנו – שאנחנו שמחים? שמענו מוזיקה טובה או קראנו פרק בספר שאנחנו נהנים ממנו. האם היינו מספיק סקרנים כדי לגלות דבר חדש ומפתיע.

והדבר הכי חשוב, רגע לפני שאנחנו מתמסרים ליום הזה האם ברור לנו שקודם כל אנחנו ואח"כ כל השאר.

זה יכול להרתיע, אנשים חוששים שהם יתפסו כאגואיסטים, שחצנים, מיזנתרופים, אבל זה ממש לא כך, כי בן האנוש שמכבד את עצמו משפיע על הסביבה כולה, הוא יתנהל מולה בכבוד כי הכבוד לאחר מתחיל בנו.

אנחנו באים מבתים שונים ומחוויות חיים אחרות – אבל אם נדע להעמיד בפנינו את הכלל שבו לכבוד יש מקום מרכזי בחיים שלנו – אנחנו נחיה חיים טובים וקלים יותר.

מפה, מהמקום הזה אחרי שעברנו את השלב הזה –כבר יהיה לנו הרבה יותר קל לגעת בדברים אחרים שכל כך חשוב לנו להיות בהם כמו: זוגיות, עבודה חדשה, שיפור איכות החיים ולהתגבר על הרבה מחסומים שמונעים מאתנו להתקדם. כי אם נתחיל לכבד ולאהוב את מי ומה שאנחנו הרבה דברים כבר יקרו מעצמם.

אז מה בעניין להיפגש ולהתחיל לעשות Restart לחיים – משהו שיהפוך אותם למכבדים יותר – כאלה שיעשו אותך שמח.

שתפו חברים, יש מצב שזה יעיר להם את המוטיבציה!

לא מאמינים? תנסו מקסימום תצליחו.

אם הדברים נגעו בכם, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר, או להפנות אלי חברים שצריכים את הפוש הקטן הזה לצאת לדרך עם סט ערכים חדש.