גיליון הערכה שלי

כמה אתם אוהבים את עצמכם, אבל באמת, בעצם איפה זה פוגש את הערכה העצמית שלכם בתקופה המטורפת שאנחנו חווים.

אנחנו חיים בתקופה קשוחה שבה הכול קורה הרבה ומהר. הכל מאוד אמוציונאלי, חסר התחשבות בסביבה המידית שלנו, ולא מעט מאיתנו מרגישים שאין סוף לעונה הזו בנטפליקס…

ככל שהימים חולפים, אנחנו נשאבים לתחושת החמצה שהיא כבר חלק מהנוהל היום יומי, אנחנו קורעים את התחת, עובדים, מנסים לנהל חיים, אנחנו במרוץ אחרי עצמנו, ובסוף היום קורסים אל תוך הספה בסלון ומרגישים שלא הספקנו כלום.

נשמע לכם מוכר?

במפגשים האישיים או בהרצאות אני מבקש להבין מה הטריגר שמקפיץ את התחושה הזו ששוב עבר יום ולא התקדמנו מ"מ.

אני מודה שלרוב זו שאלה שלאף אחד אין תשובה כמו לשאלות הבאות: מה ולמי אתם חייבים דו"ח ביצוע חוץ מעצמכם.

מול מי המרוץ הזה שבו אתם מנסים להגיע לקו הגמר ראשונים, להראות לכל העולם ניצחתי. ואם זה מה שאתם באמת מבקשים לעצמכם?

האם פעם אחת עצרתם לרגע אחד  לבדוק ולהעריך את עצמכם על כל מה שאתם עושים, האם פעם סגרתם רגע את העיניים אטמתם אוזניים ואמרתם, הצלחתי ואף אחד לא יצליח לשנות את זה.

רוב האנשים בטוחים שהם כוללים את הרגעים האלה בשגרה, אבל בינינו אין רגע מוגדר שבו אתם רק עם עצמכם, בלי טלפונים (גם לא בשירותים), בלי משימות, בלי אף אחד, מנותקים מהרעשים שמסביב ונותנים לעצמכם איזה לייק על ההישגים שאליהם הגעתם.

חשוב לי לדעת האם יש זמן שבו אתם מסתכלים פנימה ומכירים ביכולות שלכם, בערכים שאתם חיים לפיהם, ובמקום שלכם בעולם.

זמן שבו אתם נותנים לעצמכם כבוד, לא מהסוג המתנשא, אלא כבוד פנימי שמניח יסוד יציב לדימוי עצמי בריא., זהו תהליך שיוביל לערך עצמי מבוסס על הערכה עצמית ראויה.

אז חשוב שתדעו, כשזה קורה, כשאתם מודעים לערך שלכם גם הסביבה מודעת. בלי הערכה עצמית, קשה לצפות שגם הסביבה תתייחס אליכם בהתאם.

והשינוי הזה מתחיל בהחלטה פשוטה: לפנות זמן ולהציב את עצמכם בסדר עדיפות.

לא כי זה נעים – אלא כי זה בסיסי. קוראים לזה הערכה עצמית.

ואני כאן – כדי לדייק לכם את התהליך, ללוות ולעזור לכם לבנות את זה.

באמת.

צור קשר– אשמח שניפגש.

פעם בשבוע שעה וחצי שהיא כולה שלך.

ויש גם אספרסו.