הולכים אל הלא נודע

כבר כתב דני סנדרסון:

הולכים אל הלא נודע
אל הלא נודע
אל הלא נודע
הולכים אל הלך תדע
אם זה טוב או רע
שם בלא נודע

הימים הם ימי קורונה, ואנחנו רובנו נמצאים בתוך סחרחורת רגשית, החשש מלהידבק, החשש הכלכלי, החברתי, התעסוקתי just name it.

כפי שכבר כתבתי בבלוג הקודם הדרך הנכונה לדעתי, וכל אחד יבחר את דרכו, היא למעט בשאיבת אינפורמציות, מקדו את עצמכם למקור ממנו אתם מרגישים שאתם מקבלים את האינפורמציה שאתם יכולים להכיל.

החשיפה לאסונות ולטרגדיות, מנקודות מבטם של גולשים אחרים מכניסה אותנו במיידי לדרמות של חרדות כלכליות והחרדה מהאי ודאות נוסקת.

בתאכלס, כל מיחוש מקפיץ אותנו לחיפוש תשובה מידית באחד מאתרי המידע הרפואי באינטרנט, ואני בספק גדול אם הם באמת עונים על השאלה אותה רצינו לברר.

למה? כי האי ודאות מייצרת אצלנו תמיד בשורה של אסון, אנחנו נוהגים לחיות ולהחיות דרמות ואסונות שהפכו לאמונות שורש אצלנו, כאלה שהופכות כל מצב לא ברור, לברור, משהו רע עומד לקרות, כן משהו רע מאוד עומד לקרות. בטוח! בטוח?

בואו, האם אנחנו באמת יודעים איך המשבר יסתיים ומתי?הניחו רגע בצד את חוזי העתידות למיניהן – אף אחד לא יודע. אין מי שיודע איך זה יגמר. ומכיוון שאנחנו לא באמת יודעים, אז למה להתעסק בזה? הכוונה היא שאם אין לנו דרך לדעת מה יהיה למה לשחות בתוך האי ודאות הזו, ולמה לצפות לרע מכל?

אחת הדרכים הנבונות לדעתי להתמודד עם המצב הוא להישאר בתוך הכאן ועכשיו.

למה? כיוון שביום בו נגיע לסוף הדרמה, לרגע שיוכרז מצב חדש, נדע להתמודד עם זה, ידענו בעבר, נדע גם בעת ההיא, בינתיים אנחנו כאן, חיים את העכשיו, קשה שלא להיות מודאגים, זה הגיוני, זה חלק מהחיים, אבל רביצה בתוך האי ודאות שאין לנו כל סיכוי לחזות מה יקרה לא טובה, לא מועילה, מעכבת אותנו, מפחידה אותנו, מדירה שינה ואין טעם להיות שם, כל עוד אנחנו לא נדרשים לזה.

אנחנו חייבים לזכור: לא משנה מתי, לא משנה מה יהיה, אנחנו נמצא את הדרך להתמודד בהצלחה עם המצב.

אין דבר מעודד מזה שאנחנו בוטחים בעצמנו ובשותפים הקרובים לנו, שנדע להצליח.

אז בשביל מה לחיות בתוך תרחישי אימה.

אז מה עושים בינתיים? איך מעבירים את הזמן?

קמים בבוקר ואומרים תודה, תודה שיש לי אותי, תודה שיש לי את הסביבה המשפחתית, את הכלב שלי, את הגג מעל הראש, את החיים האלה, שאם נסתכל מסביב, זה בהחלט שווה תודה

אז תעצמו עיניים, כנסו לסטייט של תודה, תקשיבו למוסיקה שצירפתי, ותגידו תודה לכל מה ומי שאתם רוצים להודות.

רוצים לדבר על זה, אתם מוזמנים להתקשר ולקבוע פגישה.

אריאל