דחיית סיפוקים

דחיית סיפוקים

כמה אנחנו אוהבים תהליכים מול האופציה של תוצאות של כאן ועכשיו?

אני מהמר שמחוג התשובות יהיה יותר לכיוון כאן ועכשיו מאשר על תהליכים שדורשים סבלנות ולא מעט ממנה.

בכל אחד מאתנו עדיין חי הילד הקטן, הילד הזה שממנו צמחנו להיות מי שאנחנו היום.

אולי אנחנו לא כל כך זוכרים אבל אני משער שכהורים אתם מכירים את הטנטרומים שפגשתם אצל הילדים שלכם שרצו שוקולד עכשיו! טלוויזיה עכשיו! ובטח יקפצו לכם עוד דוגמאות תוך כדי הקריאה דוגמאות של עקשנות מעצבנת של הילדים שרוצים עכשיו! ומי בד"כ זה שנשבר ראשון?

לא תופתעו שבמפגשים אצלי אני עוסק בזה לא מעט, ברצון שהכול יסתדר ברגע שהחלטתם. רוצים לרדת במשקל – אז עכשיו! התחלתם דיאטה והמחוג במשקל לא זז – דרמה דמעות ופיצוי קולינארי מנחם…

התחלתם להתאמן והקוביות לא נוצרו בבטן, השרירים בידיים לא התנפחו, החזה לא התמצק אחרי האימון הראשון – אכזבה והרבה ממנה!

חלקנו מתנהגים כמו מכורים, מכורים לכאן ועכשיו. לתוצאות המידיות. מכורים לקבל את הסיפוק המידי, את ההנאה. מסרבים לחכות, עוקפים בתור, דוחפים, צועקים, לא מכבדים את האחר ובעיקר במקרה הזה לא מכבדים את עצמנו – מדלגים מעל משימות ולא מצליחים להבין איך זה שההצלחה שאנחנו רוצים להגיע אליה מתרחקת מאתנו כל פעם מחדש.

אנחנו נפגשים בדייט מוצלח וכבר חושבים על כיבוש היעד, סימון טריטוריה הנפת הדגל בפסגת התשוקה נכבשה!

תראו אנחנו חיים בעולם שהתרגלנו לקבל תוצאות מידיות, הכול דיגיטלי, אנחנו מדלגים על אופציות של זוגיות בהחלקת מסך ימינה או שמאלה – קסמים. רוצים גלידה, בורגר, סושי…מזמינים באפליקציה, הכול מידי. הכול מתגשם. בעצם כמעט הכול.

אבל תאכלס – החיים עצמם מצריכים מאתנו תהליכים. וזה ההבדל בין ההבנה שלנו היום למצב הקודם שבו היינו ילדים ודרשנו לקבל מיד, עכשיו אבל אז היה מי ששם לנו גבולות. אותם דמויות סמכותיות שקבעו לנו מה ומתי מותר לנו, אבל היום אנחנו מתקשים שצריך לעבור דרך מסוימת על מנת להשיג את מה שאנחנו רוצים. ולהיות אותו הקול הסמכותי הזה מפעם.

הילד שהיינו עדיין תופס אצל חלקנו נפח גדול מידי לעומת המקום שההבנה בצורך בתהליך תופסת וכל זה למה? מכיוון שאנחנו היום לא מכוונים על ידי איזו דמות סמכותית שאומרת לנו איך להתקדם שמלדמת ומדריכה, החיים הם שלנו אנחנו שולטים בהם, אנחנו הסמכותיות, אנחנו ההבנה. את החלום האמריקאי ההוליוודי – מוצאים בסרטים, בחיים המציאות היא שונה.

אנחנו לא אוהבים להתבגר, ההתבגרות מחייבת אותנו להבין שהאחריות עלינו, אנחנו צריכים להתאמץ כדי להשיג יעדים וכדי להשיג אותם אנחנו צריכים לעבור דרך מסוימת.

כך זה בכל דבר. אנחנו לא חיים בעולם של קסמים. קסמים מתאימים לספק את הסקרנות וההתפעלות של הילד הקטן שהיינו, אבל עכשיו משבגרנו אנחנו צריכים לעבור דרך. ולא יעזרו קסמים – בלי לצעוד בדרך הזו שלהלן נקרא לה התהליך – לא נשיג את מה שאנחנו רוצים מעצמנו בתקופת החיים הנוכחית.

אנחנו צריכים להבין שאת הילד הקטן צריך להוביל למקום חדש, בוגר ואחראי, אחרת נשאר תקועים – וזה לא מה שאנחנו רוצים.

דרך צלחה.