סיפורים מהקליניקה 1

המטופלת הגיעה אלי אחרי התלבטות קשה, היא ניסתה סוגים שונים של טיפולים ולא הרגישה שזה מקדם אותה למקום טוב.

בפגישה היא סיפרה כי היא עוברת תקופה מאוד לא קלה שנמשכת כבר יותר מחצי שנה בה היא מרגישה מותשת, היא עוברת בדיקות על גבי בדיקות, רוב הזמן היא נמצאת בחרדה בגלל תוצאות הבדיקות, היא נרדמת כל הזמן חשה פחד מהנורא מכל, כל הזמן עולות לה שאלות כמו מה יהיה עם הילדים, מה יהיה איתה, פשוט לא מסוגלת לתפקד.

עד לפני שנה היא הרגישה כמו שדה, ניהלה מערכת מורכבת בתחום בטחוני מסווג, הזיזה הרים וגבעות ונחשבה לעילוי בעבודה. ואז יצאה לפנסיה.

מאז ועד היום היא כל הזמן בכאבים,  כואב לה פה, כואב לה שם, היא עסוקה בכל מה שכואב, מסע של רחמים עצמיים, והבפנוכו שלה מנצל את זה חוגג ומשתולל.

ניהלתי אתה שיחה על החיים החדשים, מה מראות תוצאות הבדיקות, לטענתה תוצאות הבדיקות לא מראות על דרמות, לא שום דבר שאישה בגילה לא חווה. קצת בורח סידן, קצת המוגלובין נמוך, אבל ההיסטוריה הרפואית המשפחתית יושבת לה בבק אוף מינד והיא ישר מאמצת אליה את כל תחלואי ההורים שלה.

היא נמנעת מלצאת למפגשים חברתיים ומשפחתיים כי היא חלשה ולא מתפקדת.

כרגע כל המחשבות שלה מרוכזות לבדיקה הבאה, חרדה ממה שהרופא יגיד לה, וכל זה אחרי שבדיקות ה MRI CT ומיפוי העצמות נמצאו תקינים. אבל – ההיסטוריה של ההורים מהבהבת לה באורות ניאון מול העיניים. עושה לה ברודווי ומשבשת לה את התפקוד.

שאלתי אותה מה היה עד שהיא בחרה לצאת לפנסיה, אמרה לי קמתי בבוקר הולכת להילחם שהמערכת שאני מופקדת עליה תתנהל בצורה הכי יעילה ומקצועית, רבתי עם הבוסים, עם מנהלי מחלקות כל הזמן הקפדתי שבמחלקה שלי לא יפגעו. פשוט לא וויתרתי.

ועכשיו אני שואל? עכשיו אני קמה בבוקר, הפסקתי לעשן, אני יושבת בגינה שותה קפה ומתחילה להרגיש כאבים וחרדות…..

גברת אמרתי לה תראי הגוף שלך שהיה רגיל לעבוד בפול גז החוצה – לתיקון עיוותים, לעשיית צדק, להילחם במערכות לא רגיל לחופש את לקחת בבת אחת, ולכן הוא מחפש את מה לתקוף, יש בה אנרגיית אף 16 שנכנסת עכשיו לכסא כתר פלסטיק בגינה מול הנוף, והאנרגיה הזו לא יודעת מה לעשות עכשיו, אז היא מפעילה את הפחדים שלה, ממה את פוחדת שאלתי, היא ענתה כמו שציפיתי: איך הילדים יסתדרו, מצב הבריאות שלה, והיא מרגישה שהיא לא שולטת ביום יום שלה, לא מצליחה לטעון את עצמה מחדש.

דיברנו על ההבדל בין תחושת פחד ולתחושות של חרדה, אמרתי לה לבודד את הפחדים שלה ולהסביר להם שהילדים שלה יהיה בסדר, בסוף כולם מסתדרים, כמו שכל אחד מוצא את מקומו בחיים גם להם יהיה.

בקשתי ממנה לדבר אל הפחדים האלה ולהסביר להם שהיא לא מודאגת.

בנוסף את האנרגיה שהיא מפנה אל הגוף פנימה, תשקיע כלפי חוץ, אל תזניחי אותו, תטפלי, תבדקי תטפלי, תשמעי את חוות הדעת של הרופאים, אבל את עברת ממצב של 100 קמ"ש עשייה לנהיגה של אישה בת 80 בנתיב ההפוך במהירות של 20 קמ"ש. משהו השתבש. והגוף מגיב.

אחת מהדרכים להתקדם בתוך המצב שלה, זה להיות מופעלת, להרגיש שווה, שהיא ממצה את עצמה, כי הישיבה בבית, הפכה אותה לזומבית וחולה.

הפגישה הסתיימה לא לפני שתרגלנו שיחה עם הפחד, תרגלנו על מנת שתוכל להמשיך את העבודה בעצמה בבית, היא הבטיחה לנהל אתם שיחות, ראיתי שכשהיא קמה מהכורסא, היה משהו קליל יותר בהליכה שלה.

אני כבר מחכה לפגישה הבאה לראות איך היא מתקדמת.

מצאת את הסיפור מעניין, שתפו חברים.

התקשרו עכשיו בקליק